top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

כרכרה בסנטרל פארק

גם בימים בהם יוקדת השמש בתל אביב יש מקום אפלולי לחסות בו, הפסאז' מול השגרירות ברחוב הירקון. בצלמנייה קטנה השוכנת שם מצלמים תמונות 'פספורט' לאשרת כניסה לארץ הגדולה.


עד שהמכונה מפיקה את תצלומי הקלסתר שלי, אני רוכן על הדלפק וסוקר את המקום. פוסטר ענק של גשר ברוקלין מעטר את הקיר, זבובים מטיילים על הגשר. ממול, צג טלוויזיה חדש שקולות מלמול חרישי עולים ממנו. מספר שולחנות קטנים במרכז החנות ופנים עגומות ובלתי מגולחות מסבים אליהם.


נזכרתי בפסאז' באלנבי שבאפלוליותו שכן קולנוע תמר שהקרין סרטים משעה עשר בבוקר ומשך אליו אותם פרצופים עייפים לבהות במסך.


הצלם לוחש תוך כדי שהוא מסיר מהדלפק גזרי נייר צילום:


" אלה כולם סירובניקים, כמו אנחנו פעם ברוסיה. האמריקאים לא נותנים להם ויזה".

"תשב כמה דקות, תשתה והתמונות יהיה מוכן".


הזמנתי קפה הפוך ,ממתין לתמונות. חשדתי כי רק מי שמזמין אצלו קפה מקבל את התמונות בסופו של דבר, שיהיה.


התיישבתי לשולחן לצידו של אחד מהעגמומיים.


סיפורים טובים אפשר לשמוע רק מזרים. זרים לחלוטין. ובעיקר זרים לחלוטין עגמומיים. כאלה שלא אכפת להם לספר הכול ללא כחל וסרק, לפרוק מועקה מליבם.


הטלוויזיה רחבת המסך העבירה שדורי סי.אן.אן ברצף, וזה שלצידי בהה בשתיקה בתמונות המסך המתחלפות ,אמבולנסים בניו יורק, סופות שלג בשיקגו, מרדף של שוטרים אחר מתנקש באלבמה.

לפתע פצה פיו כמו הבחין בנוכחותי..


" אני רק מקלל אותם, שמגיע להם, שגם הרבי קומות שלהם יפלו להם על הראש."


התכוון לאמריקאים שהופיעו בשידור הטלוויזיוני ואולי לאמריקאים בכלל.


לא הגבתי ,כמו ניחשתי שמונולוג ארוך לפני.


" אני לא יצאתי לטיול של הודו אחרי צבא, כי לא הבנתי למה צריך לנסוע ולראות ג'יפה, כל הקטע של רוחניות וכאלה זה לא בשבילי."


לגם מהקפה הקר שלו.


"למה אני מדבר ככה?


כי עכשיו אחרי הרבה שנים החלטתי לנסוע עוד פעם עם אשתי והילדים לנו- יורק, ובקונסוליה סרבו לתת לי ויזה. זה בגלל הפעם ההיא שהייתי בנו-יורק לנקות את הראש .כן ממש. לא עוזר שיש לנו עכשיו טראמפ באמריקה.


אז למה לא נותנים לי ויזה, שמע סיפור שהיה בניו - יורק לפני הרבה שנים, שהייתי רווק."


הוא סימן לצלם -מלצר שיביא עוד קפה.


-ככה זה אצלנו הישראלים, כולם לחוצים ובורחים מהארץ בדיל, ואחר כך איך שמתפזרים לבתי מלון בחו"ל מרגישים כמו ילדים שאימא שכחה אותם ברחוב ,כל הזמן מחפשים מישהו לדבר איתו על ביבי. גם אני ככה איך שהתפזרתי למלון מהישראלים שישבו אתי הרבה שעות בטיסת הדיל הייתי כבר עצוב.

אז במלון המליצו לי לטייל בטיימס סקוור וטיול בעגלה בפארק הגדול שלהם ליד הבתים של המיליונרים ,לפזר את העצבות. אז ככה הייתי יושב לי ומתנדנד בכרכרה בפארק כמו לורד ומשתעמם.


בדיוק הגענו לערוגת פרחים שקוראים לה " סטרו ברי פילדס פוראוור", בסנטרל פארק, כול הזמן עצים ופרחים ושלוליות מים גדולות. פתאום ניקר לי משהו בראש. היה נדמה לי שהעגלון שגבו מופנה אלי מוכר לי.


אז קראתי לו הוא ישב על ספסל מרופד בבגדים מצחיקים וכובע מגבעת. הוא יושב ממש קרוב לזנב של הסוס ,שמתרומם כל כמה מאות מטר, והסוס פותח את האגזוז ומחרבן מול הפנים שלו.

"גם כן עבודה," חשבתי, "ועוד באמריקה."


"תגיד" פניתי לעגלון בקול רם "אתה לא במקרה ברוך ממזכרת בתיה?

לפני שבכלל השיב המשכתי

"זה שהיה אתנו בתרגיל הגדול, ברוך ,מהמסייעת בשבטה, זה שפלט פגז מרגמה 81 מ"מ שהתפוצץ ממש בפרונט של הקומנדקר של הקצינים? ”.


התגלגלתי מצחוק כשנזכרתי באימון הזה. היה יכול להיגמר באסון אבל, המזל שהתפוצץ בדיונה ולא נפגע אף אחד, אז נפלנו מצחוק איך כל הקצינים נבהלו וקפצו כמו פליטים מהרכב ."


הפרסות של הסוס הקישו על אבני מרצפות השביל כשעלינו על גשר כמו קלידים של מכונת כתיבה ישנה, טק טק טק בקצב קבוע, ובכל שורה שהסתיימה הרים הסוס זנב ופלט, ושוב נשמעו הפרסות המעצבנות.

העגלון הסתובב אלי והביט בי במבט רע


"סליחה, באמת התבלבלתי, אתה אין לך את הפרצוף של ברוך, אל תיעלב"


אני צועק אליו כדי להתגבר על הרעש בפארק ועל המבוכה.

בינתיים בבטן שלי הייתה מהומה מארוחת הבוקר במלון, בייקון אנד אגס וטוסטים וגם פנקייקים, וכל מיני בשרים כאלה צפים בשומן הכל חופשי בארבע עשרה דולר. קצת קנאתי בסוס ,מרביץ חופשי ועוד מול הפרצוף של ברוך.


"סלח לי ברוך" אני פונה אליו שוב.

"אתה יכול לעצור אולי על יד איזה שירותים בסביבה"?

לא היה לי נעים אבל מצבי הלך ונעשה נוזלי יותר מרגע לרגע.

הוא לא ענה לי, אפילו לא סובב את הראש. המתנתי ושוב קראתי לו באנגלית:

"Can you stop, I want toilet"

אם הוא לא עוצר, חשבתי ,אני קופץ ונכנס בין השיחים, יהיה מה שיהיה.

הסוס המשיך להקיש בפרסות והעגלון ישב שם זקוף ואני הזעתי.

" זהו," קראתי לו.


"אני יודע מי אתה ולמה אתה לא עונה, אתה בכלל לא מהמסייעת, אתה גם כן קוראים לך ברוך ,היית במטבח של גדוד 82 בטירונות של קיץ 86' . אני הייתי טירון תורן מטבח ונסעתי אתך להביא אספקה למטבח של הגדוד מבסיס אספקה בצריפין".


הוא עשה עצמו כאילו הוא לא שומע,

"אתה ישבת ליד הנהג בקבינה של משאית אינטרנש, עם הגב אלי כמו עכשיו, לא סופר אותי ,ואני ישבתי מאחור על ספסל עץ ,ונסענו לצריפין, לבסיס אספקה שם. אחרי שהעמסנו את האספקה, סליחה אחרי שאני העמסתי את הארגזים, אתה רק עמדת עם ניירות ועט עם המחסנאי של בסיס האספקה וצחקתם. אני העמסתי ארגזים של ירקות פירות, קופסאות שימורים, ובשר קפוא ולחם. חתמת על הטפסים ונסענו חזרה לבסיס של הגדוד.


בדרך עצרנו בקיוסק בגדרה לשתות, אתה והנהג ירדתם לשתות קפה ולדפוק פלאפל ולי אמרת להישאר ולשמור על האספקה. אפילו לא שאלת אם אני רוצה משהו. אחר כך המשכנו ונכנסנו עם המשאית למושב עם זבובים הרבה וריח של פרות, ועצרנו מאחורי המכולת של אבא שלך ושם פרקת חלק מהארגזים שהבאנו לגדוד ועשית לי סימן עם אצבע על הצוואר שלי כמו סכין מטבח, כאילו אם אדבר, הלך עלי. אני לא דברתי ,לא אמרתי כלום לאף אחד. לא היה לי עם מי לדבר עד שהגענו לשער של הבסיס, שם חיכו לחוקרים ממצ"ח ושוטרים צבאיים."


"ביקורת, לרדת מהרכב"


הם עלו מאחורה למשאית לבדוק את האספקה וספרו את כל הפריטים, ובינתיים הכניסו אותי לפורד אריקה הלבנה בספסל האחורי. ישבה שוטרת צבאית כאילו יפה כזאת, עם חצאית קצרה, ושאלה אותי;

" שם, דרגה, מספר אישי, תפקיד"


ואני אמרתי לה שאני בסך הכול טירון ,תורן מטבח ואפילו את המספר האישי לא זכרתי, ודרגה מאיפה יש לי ,אבל הסתכלתי כל הזמן על הברכיים שלה, היא כתבה מהר עם נייר קופי ושאלה:

"איפה האספקה שגנבתם ולמי מכרתם ,ואם לא תספר עכשיו זה משפט צבאי ומאסר."


אמרתי לה שאני לא יודע כלום, כי מה זה עסק שלי אם גנבת לאבא שלך למכולת? אני מלשן של הבראסו?

מן הון להון מצאתי את עצמי שוב פעם באותו יום בבסיס של צריפין אבל הפעם בכלא 4 ,תא מסריח מליזול, קריר ועצוב. אחרי כמה ימים שפטו אותי, לא הבנתי על מה, כי לא גנבתי כלום. ואותך, ראיתי אותך במשפט מהגב מדבר עם התובע בצד ".


ישבתי שלושה חודשים ושחררו אותי והוסיפו לי את זה "קבע דפוק" ,כך קראו לזה. הכל בגלל שאתה העדת נגדי שגנבתי אספקה בזמן שאתה והנהג אכלתם פלאפל."


בינתיים הסתיים המסלול של הכרכרה בפארק, ולפני שקפצתי מהכרכרה לרוץ לשירותים, העגלון עושה סימן לשוטר שעומד שם ומשגיח שלא ידפקו את התיירים, והשוטר בא והעגלון אומר לו באנגלית שהנוסע שלו, כלומר אני ,ירד בדרך מהכרכרה ו... בין השיחים בפארק, מה שהייתי רוצה לעשות אבל לא עשיתי.

השוטר לוקח אותי לתחנת משטרה. שאלו אותי אם אני רוצה עורך דין אמרתי להם שאני רוצה לשירותים. אז הם חשבו שאני צוחק עליהם ובמקום לתת לי קנס, החזיקו אותי במעצר ובערב הביאו אותי לשיפוט לילי מהיר ושוחררתי על תנאי ושמתי את כל המזומן וכרטיס האשראי שהיה לי ערבות, ומשם עליתי על מונית ובטיסה הראשונה, ברחתי הביתה".


ועכשיו רשום אצלם בקונסוליה שאני עבריין נמלט ואני לא יכול להראות לילדים שלי את נו -יורק .


151 צפיות0 תגובות
bottom of page